%20(6).png)
המוזיאון ע"ש ש. א. נכון
מוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש. א. נכון הוא ביתם של אוצרות חומר ורוח של קהילת יהודי איטליה – הקהילה היהודית העתיקה במערב, שראשיתה עוד במאה הראשונה לפני הספירה. אוסף המוזיאון כולל ארונות קודש, תשמישי קדושה וחפצי יודאיקה, מסמכים, ספרים וכתבי יד, פריטי לבוש, חפצי אמנות וחפצי יום־יום. את מרבית הפריטים אסף שלמה אוּמבֶּרטו נכון, פעיל ציוני באיטליה ואיש הסוכנות היהודית בארץ ישראל. נכון עלה עם משפחתו לארץ בשנות השלושים של המאה העשרים והשתקע תחילה בתל אביב ולאחר מכן בירושלים. בתום מלחמת העולם השנייה חבר לאישים מהקהילה היהודית באיטליה ומהקהילה היהודית האיטלקית בארץ, ובהם סלי מאייר ופדריקו לוצאטי, ופעל איתם להצלתם של נכסי התרבות של יהודי איטליה, שלרבים מהם נשקפה סכנה של ממש עקב חורבן הקהילות בשואה. כך החל מפעל ההצלה התרבותי הגדול בתולדות המדינה, וארבעים ארונות קודש ותכולתם של בתי כנסת הובאו מאיטליה לישראל ופוזרו בבתי כנסת ובמוזיאונים ברחבי הארץ. את תשמישי הקדושה הרבים וחפצי האמנות שהובאו ארצה במבצע זה הציג נכון בכמה חדרים סמוכים לבית הכנסת "כמנהג בני רומא". כעשור לאחר מותו של נכון נפתחו חללים אלו ואוצרותיהם לקהל הרחב – הפעם כמוזיאון של ממש, הוא מוזיאון יהדות איטליה ע"ש ש. א. נכון.
במוזיאון יהדות איטליה אנו אוספים, משמרים ומציגים פריטים מן המאה החמש־עשרה ועד ימינו אנו המייצגים את מרבית הקהילות היהודיות באיטליה. מטרתנו להראות לקהל הרחב את ההיסטוריה של יהודי איטליה, את תרבותם העשירה ואת תרומתם לעם היהודי ולמדינת ישראל.
מוזיאון יהדות איטליה הוא מוזיאון מוכר לפי חוק המוזיאונים (1983), והוא נהנה מתמיכתם של משרד התרבות, עיריית ירושלים, המועצה לשימור אתרי מורשת, קרן שוסטרמן וחוג הידידים של המוזיאון.
בית הכנסת של קונליאנו- ונטו
ליבו של המוזיאון הוא בית הכנסת המרהיב ביופיו של קונליאנו ונטו (Conegliano- Veneto). בית הכנסת הובא ארצה בשלמותו מאיטליה בשנת 1951, ומשמש מאז את קהילת יוצאי איטליה בירושלים.
יהודים ישבו בעיירה קונליאנו ונטו, כשמונים קילומטר מצפון לוונציה, מאז המאה השש־עשרה. ארון הקודש של בית הכנסת שלהם עוטר בגילופי עץ מצופים זהב. כתובת בחלקו התחתון של הארון מעידה שהוקדש לזכרו של רב הקהילה נתן אוטולנגו (נפטר ב־1615), ששימש גם מנהלו של תלמוד התורה בעיר. בשנת 1701 הועברו ארון הקודש ושאר פריטי הריהוט לבית כנסת "חדש" שבנתה הקהילה בעיירה. בשלהי המאה התשע־עשרה החלו היהודים לעזוב את קונליאנו, בעיקר לערים גדולות יותר. בית הכנסת עמד נטוש, ומתפללים פקדו אותו רק לעיתים רחוקות. בפעם האחרונה התפללו בבית הכנסת של קונליאנו בפסח תרע"ח (1918); המתפללים היו קצינים וחיילים יהודים מהצבא האוסטרו־הונגרי ובראשם הרב הצבאי הצעיר ד"ר ארנסט (אהרן) דויטש. מאז ועד אחרי מלחמת העולם השנייה עמד בית הכנסת בשיממונו.
אחרי מלחמת העולם השנייה החליטה עיריית קונליאנו להרוס את מרכז העיר ההיסטורי, לרבות הגטו היהודי ובית הכנסת שבו. ראשי הקהילה בונציה, שהייתה האחראית על נכסיה של הקהילה העזובה, ביקשו להציל את בית הכנסת היפיפה ולמצוא לו מקום ראוי. אז קמו ד"ר נכון, ויחד עם סאלי מייר ופדריקו לוצאטי, שתי דמיות מפתח בקהילה היהודית איטלקית הן באיטליה, הן בישראל, וארגנו את העברתו של בית הכנסת מאיטליה לירושלים, שקהילה של יהודים ממוצא איטלקי ישבה בה עוד משנות העשרים. לאחר ששוחזר, שב בית הכנסת ונחנך ברוב פאר והדר בערב שבת הגדול תשי"ב (1952).
לימים נעשה בית הכנסת חלק בלתי נפרד מהמוזיאון, אך הוא עדיין ממלא את ייעודו; יהודים יוצאי איטליה מוסיפים לפקוד את בית הכנסת העתיק, ותפילות מתקיימות בו בימי שישי ושבת, בחגים ובמועדים מיוחדים. נוסח התפילה הוא "כמנהג בני רומא" – אחד המנהגים העתיקים ביותר בעולם היהודי, והקרוב ביותר למנהג ארץ ישראל של ימי בית המקדש השני.
בית יהודי איטליה מתחם שמידט
המוזיאון ובית הכנסת שוכנים ב"בית יהודי איטליה", במבנה בסגנון ניאו־גותי בעל היסטוריה עשירה ומרתקת משלו. את המבנה הקימו הטמפלרים הירושלמים בשנים 1886–1887 כחלק מ"מתחם שמידט", שנקרא על שם הכומר הלזריסטי וילהלם שמידט (1833–1908) שעמד שנים רבות בראש "החברה הגרמנית הקתולית בפלשתינה", וכונה גם המתחם הגרמני. הבניין שימש אכסניה לעולי רגל גרמנים, ומרכז לפעילות פילנתרופית. במבנה המפואר שממול שכן בית ספר לנערות סוריות ובין שני המבנים היה גן מוקף חומה. שער הגן, אשר שרידיו נראים גם היום בחצר המתחם, נפתח אל הרחוב. האולם רחב הידיים שבקומת הקרקע הוא אחד השרידים האחרונים של המבנה המקורי. תקרת האולם עשויה קמרונות-קמרונות וקירותיו מכוסים ציורי סצנות מן הברית הישנה והחדשה, צמחים, פירות וחיות מלווים בפסוקים בשש שפות: עברית, ערבית, גרמנית, לטינית, יוונית וסורית. תוך כדי שימור הציורים, שנעשו ע"י מומחים מאיטליה בשנת 2015, נחשפו שמותיהם של האמניםשעיטרו את האולם המיוחד הזה: "פרנץ אייכלה צייר, 1893", "יוזף קלטנבך, צייר, 1893". היום נערכים באולם קונצרטים והרצאות וכיוצא באלה אירועי תרבות, ומדי פעם נערכים בו גם אירועים פרטיים.
בתחילת המאה העשרים עברה "החברה הגרמנית הקתולית בפלשתינה" למתחם חדש בקרבת העיר העתיקה, ומתחם שמידט ננטש. בשנת 1930 הוקם בו בית הספר "מעלה" שפעל בו במשך קרוב ל-50 שנים. בשנות הארבעים ניתנה לקהילת יהודי איטליה רשות להתאסף במקום לתפילות השבת. עם העברתו של בית הכנסת מקונליאנו ונטו לישראל בתחילת שנות החמישים דומה היה שזה המקום הטבעי ביותר בשבילו. מוזיאון יהדות איטליה נפתח לקהל ב1983. כך התחיל פרק חדש ומלהיב בקורותיו של המבנה המוכר היום בשם "בית יהודי איטליה".
כיום משמש בית יהודי איטליה כביתה ומרכזה הרוחני והתרבותי של קהילת יוצאי איטליה בישראל כולה ובירושלים בפרט. לצד הקהילה פועל המוזיאון ע"ש ש. א. נכון האמון על איסוף, שימור והצגת האוצרות התרבותיים של קהילה מרתקת זו.
