ב-1938, עם פרסום חוקי הגזע באיטליה, נזרקו התלמידים היהודים מבתי הספר הכללים ועברו ללמוד בבתי ספר יהודיים שארגנו הקהילות. כך פגש ללה את המורה נעמי יונה פייראיזן, שהייתה המורה של אחותו גבריאלה. מדי פעם, לימדה נעמי גם את כיתתו של ללה, ובין השניים נוצר קשר מיוחד. ללה לא אהב לכתוב ולכן אמרה לו נעמי שיצייר. המורה נעמי אספה את הציורים האלו ושמרה אותם, אך אלה אבדו ברבות השנים.

כשעמד ללה לנסוע לשוויץ כדי ללמוד בבית הספר לאמנויות יפות בלוזאן (École des Beaux-Arts), הציעה לו נעמי ללמוד צרפתית אצל בעלה שאיבד זה מכבר את עבודתו באוניברסיטה כמרצה לפילוסופיה בגלל חוקי הגזע. בעלה של נעמי היה לא אחר מאלכסנדר פיירייזן המוכר יותר בשם הבמה שלו- אלסנדרו פרסן. ללה תמיד נהג לומר על פרסן שצרפתית הוא לא כל כך למד ממנו, אבל על תיאטרון הוא למד ממנו הרבה מאד! לאחר המלחמה נפגשו לוצאטי ופרסן בשנית ובין השניים נוצרה חברות אישית ומקצועית שהחזיקה 40 שנים, ובהן הפיקו, ביימו ועיצבו הצגות ומופעים. פרסן הקים סטודיו לאמנויות הבמה- studio di arte sciniche – הראשון מסוגו באותה תקופה! שיתוף הפעולה עם פרסן השפיע רבות על יצירתו של ללה והיא ניכרת ברבות מיצירותיו שלא נעשו במיוחד עבור התיאטרון: בניה של חלל, שאילה של דמיות מעולם הקומדיה דל ארטה או האופרה כמו פולצ'ינלה או דמויותיהם של פפגנו ופפגנה מהאופרה "חליל הקסם" של מוצרט.

כיתה.png

Nel 1938, con l’emanazione delle leggi razziste, gli alunni ebrei vennero estromessi dalle scuole pubbliche ed andarono a studiare nelle scuole ebraiche  organizzate dalle comunità  israelitiche.  Fu così che Lele incontrò la maestra Noemi Iona Fajrajzen, che era l'insegnante di Gabriella e che a volte faceva lezione anche alla classe di Lele.Tra i due si instaurò un rapporto speciale: siccome a  Lele non piaceva scrivere, Noemi, la maestra, gli diceva invece di disegnare. Quei disegni vennero raccolti e conservati da Noemi, ma purtroppo andarono persi negli anni.

Quando Lele stava per andare in Svizzera, a studiare alla "Scuola di Belle Arti" a Losanna, Noemi gli consigliò di studiare francese da suo marito, che aveva perso il lavoro di insegnante all'università, a causa delle leggi razziste. Il marito di Noemi non era altri che il regista  Alessandro Fajrajzen, piu' conosciuto col nome d'arte Alessandro Fersen. Lele usava dire di Fersen che riguardo al francese non aveva imparato tanto da lui, ma sul teatro moltissimo!

Dopo la guerra, Luzzati e Fersen si ritrovarono, e fra i due si instaurarono  un'amicizia e una collaborazione durate quarant' anni, nei quali produssero e misero in scena spettacoli e opere teatrali. Fersen fondo' uno "Studio di arti sceniche", il primo del suo genere per quei tempi. La collaborazione con Fersen ebbe una grande influenza su Lele, e questo  si può notare in molti dei suoi lavori non creati appositamente per il teatro:  la costruzione dello spazio, la presa in prestito di alcuni personaggi della commedia dell'arte , come Pulcinella,  o dell'opera, come Papageno e Papagena , da "Il flauto magico" di Mozart.

עמנואלה לוצאטי, ללא כותרת. ליטוגרפיה, תאריך לא ידוע. באדיבות רפי ואולה הדר. 
הילד בשורה הקדמית דומה מאד ללה כפי שלפעמים נהג לצייר את עצמו, ובעוד שאין לנו לכך כל עדות ממשית, נחמד לדמיין שהמורה המתוארת כאן מבוססת על נעמי פיירייזן.
תיאטרון 1.png
קולאז' ובו ניתן לראות את השפעת שיתוף הפעולה של לוצאטי עם אלסנדרו פרסן. עיצוב החלל וגם הדמויות בהן עשה שימוש היו שאולות מעולם התיאטרון והאופרה.  
באדיבות רפי ואולה הדר.
תיאטרון 2.png
פפגנו ופפגנה.png
פפגנו ופפגנה הן שתי דמויות משנה באופרה של מוצארט, "חליל הקסם". השניים חולקים דואט מתוק ומלא אהבה שהופך במהרה לריב אוהבים סביב השאלה מה יהיה להם קודם- פפגנו קטן או פפגנה קטנה. אל דאגה, אהבתם לא מאפשרת להם לריב לאורך זמן...

לחצו על הדימויים כדי להמשיך ולגלות את עולמו של דוד ללה

DSC_8476.png