איך נראית כלה? שמלה לבנה... הינומה וזר פרחים, לא? ובכן, לא תמיד כלות לבשו לבן. למעשה, מדובר במנהג די חדש שיש הטוענים שצבר פופולריות בגלל המלכה ויקטוריה מאנגליה שלבשה לבן ליום חתונתה. לפני כן, כפי שניתן לראות באיור של כלה מתוך כתובה מהמאה ה-18, נהגו נשים ללבוש בגדים מפוארים עשויים בדים יקרים. אלה שלא הייתה ידן משגת לבשו את השמלה הטובה ביותר שהייתה להן בארון (או בקסונה*...)

​

שמעתם על כיסא כלה? ביום חתונתה, ממש לפני החופה יושבת הכלה על כיסא מיוחד וממתינה לחתן שיבוא לכסות את פניה בהינומה. בעודה מחכה, היא מקבלת את אורחיה ומברכת אותם. ברכה מכלה ביום חתונתה נחשבת סגולה למציאת זיווג ולחתונה.

באיור מתוך אוסף תחריטים שנעשו בגרמניה בעקבות יצירה של ברנרד פיקארט המתארים את מנהגי היהודים בוונציה של תחילת המאה ה-18 מופיעה כלה ישובה על כסא הכלה.

 

בשלהי המאה ה-19, ממש לפני תחילתה של המאה החדשה, כבר שלט הצבע הלבן על בגדי הכלה. תשומת לב רבה נתנה גם לפרטים הקטנים ביותר, אפילו נעלי הכלה היו לבנות. נעלי הכלה שבאוסף המוזיאון נעשו בפירנצה והן עשויות משי שתאם את הבד ממנו הייתה עשויה השמלה.

 

האופנה השמרנית של המאה ה-19 התחלפה בתחילת המאה באופנה נועזת בהרבה. הגזרות הפכו רחבות יותר וישרות והחצאיות התקצרו משמעותית. שנות ה-20 וה-30 ידועות בשם "עידן הג'אז" (Jazz Age). האופנה האחרונה הייתה שמלות קלילות וקצרות שנקראו "פלאפר" (Flapper dress). שמלת הכלה מאוסף המוזיאון נוצרה בפריז ממש באמצע עידן הג'אז, ב- 1929. היא עושיה משי דק ועדין ורקומה בחרוזים בדוגמת חצים. 

​

*קסונה היא תיבה גדולה ששימשה לאכסון של בגדים, בדים וחפצים יקרים אחרים. פעמים רבות שימשה הקסונה גם כתיבה לנדוניה של הכלה.