רב הנסתר על הגלוי: מחשבות על אוסף המוזיאון
מוזיאון יהדות איטליה מספר את סיפורן של קהילות יהודיות באיטליה עצמה וברחבי העולם, באמצעות מוצגים שיוצרים יחד מארג של זיכרונות, חוויות, רגשות וסיפורים. מאז הקמתו הצטברו במחסני המוזיאון פריטים רבים המשקפים את הזהות והייחודיות של המוזיאון ושל הקהילות שהוא מייצג.
התערוכה רב הנסתר על הגלוי מפנה את המבט פנימה, אל אוסף המוזיאון, ומבקשת לשפוך אור על עבודת האיסוף של המוזיאון מאז היווסדו, על עבודת הרישום והאוצרוּת, ועל התערוכות שהוצגו בו לאורך השנים. על פי רוב, מוזיאונים העוסקים באמנות יהודית, באתנוגרפיה ובהיסטוריה של עם ישראל, מציגים תערוכות המשקפות תפיסות מסורתיות של אופני הצגת זהות יהודית, תרבות יהודית ואמנות יהודית. התערוכה שלפניכם מבקשת לערער על תפיסות אלו, לשאול שאלות, להעלות תהיות ולהציע חלופות לדרכים שבהן הוצגו הפריטים והונגשו לקהל הרחב במהלך השנים.
תערוכה זו, כנרמז משמה, מזמינה את המבקרים להיכנס אל מאחורי הקלעים של מוזיאון יהדות איטליה, ולהציץ אל הכספות השמורות במרתפיו, באמצעות מיצב וכן עבודת וידיאו שנוצרו במיוחד בעבורה. חשיפה זו מעלה לדיון סוגיות אוצרוּתיות ערכיות הקשורות כולן בשאלה, אילו פריטים ראויים להימצא בחזית התצוגה של המוזיאון ואילו ראוי לשמור במחסנים. בחללי התצוגה של התערוכה מוצגים חפצים הקשורים למרחב הדתי־טקסי, ולצידם חפצים מחיי היום־יום של יהודי איטליה, שרבים מהם אינם תואמים בהכרח את הקאנון האסתטי המקובל: כמה מהם פגומים ובאחרים ניכרים אותות הזמן או שהם חסרים – ואף על פי כן כולם חשובים וכולם מספרים את סיפורם הייחודי, סיפורו של האוסף והמוזיאון וסיפורם של יהודי איטליה.
התערוכה מגלה טפח: על תולדות האוסף, על פעולת האיסוף ועל מקבץ הפריטים שהתלכדו לכדי אוסף מוזיאון יהדות איטליה. ובעיקר על פעילותו של שלמה אוּמבֶּרטו נכון, יחד עם עוד רבים וטובים, להצלת אוצרות התרבות של הקהילות היהודיות באיטליה באמצע המאה העשרים.
הכספות
אוצרותיו היקרים של מוזיאון יהדות איטליה שמורים הרחק מעיני המבקרים, בתוך כספות שנחבאות במרתפיו, עמוק מתחת לפני האדמה. רובם עטופים בחומרים מיוחדים המסייעים לשימורם ולהארכת חייהם. כל אחד מהפריטים נרשם עם כניסתו לאוסף המוזיאון ומקבל מספר קטלוגי שילווה אותו לעד. רישומם הקפדני של הפריטים מאפשר לאתר אותם בכל רגע נתון. המיצב שלפניכם נוצר במיוחד לתערוכה רב הנסתר על הגלוי, והוא מבקש לדמות את האופן שבו פריטי האוסף שמורים ומאורגנים בתוך הכספות.
על אחד המדפים מונחת הגדה של פסח הפתוחה בדף של הפיוט המוכר 'בצאת ישראל' (תהלים קיד). ברקע נשמע הפיוט בנוסח איטלקי עתיק בשירתה של מקהלת בית הכנסת האיטלקי בירושלים, בניצוחה של אסתר אוטולנגי.
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז
הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו
הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם.
CCTV_MOIJA_JLM23
עבודת הווידיאו של 'החזית האנלוגית' (אריק פוטרמן ואריאל סנפירי) המוצגת בחלל זה היא הצצה אמיתית לכספות המוזיאון. ההצצה מתאפשרת בעזרת תצלומים של מצלמות האבטחה במעגל סגור, המוצבות באזורים שונים בכספות. העבודה מזמינה את המבקרים בתערוכה להיכנס פנימה אל הכספות ומציעה מבט ייחודי על הפריטים באוסף המוזיאון. בווידיאו נראים גם עובדי המוזיאון העושים במלאכתם היום־יומית החשובה של רישום הפריטים ותיעודם, ושל הטיפול באוסף ובשימורו.
עבודת הווידיאו מתקשרת בעקיפין לתצוגת הקבע שבחלל זה: שש קופות צדקה הקבועות בקיר, המחולקות למוסדות חסד שונים וארון תצוגה ובו מפתחות של ארונות הקודש המוצגים במוזיאון דרך קבע. המכנה המשותף הוא שמירה והגנה: הכספות שבעבודת הווידיאו שומרות על פריטי האוסף; קופות הצדקה נועדו לשמירת כספי התרומות; וארונות הקודש שימשו לשמירה על ספרי התורה ותשמישי הקדושה של בתי הכנסת. כל פעולות האיסוף והשמירה הללו, שלכאורה אינן אלא פעולות טכניות, הן שמאפשרות למוזיאון לספר את סיפורו.
הנסתרים
בתצוגת הקבע בחלל זה מוצגים ארון קודש והכיסאות הנלווים לו, שנתרמו במקור לבית הכנסת מנטובה בשנת 1543. ארון הקודש העומד כאן במלוא הדרו, שקשור לעולם הדתי הטקסי, הוא דוגמה לפריטים המקבלים במה בתצוגות במוזיאונים יהודיים ברחבי העולם. ואולם, פריטים רבים אחרים המספרים על היבטים נוספים של החברה היהודית, נשארים במחסנים, הרחק מעיני המבקרים. בתערוכה רב הנסתר על הגלוי אנחנו מציעים נקודות מבט חדשות על האוסף, ודרכים אחרות לספר את הסיפור באמצעות החפצים השמורים בו.
מגוון החפצים המוצגים כאן אינם זוכים על פי רוב להיכלל בתצוגה המקובלת באוצרוּת המסורתית; אלא שכל אחד מהם לבדו, וכולם יחד, יכולים לספר את סיפורם של יהודי איטליה – קהילות ויחידים. פריטים אלה הם זכר לחיים שרווחו בקהילות, הן באירועי חיים משמעותיים והן בחיי היום־יום, והם מעידים על מקומם של הבריות במרחבים הפרטיים והציבוריים, במרחבים של קודש וחול.
הדחויים
ההתבוננות באוסף מבפנים מעלה תהיות הנוגעות לא רק לנושאי התצוגות, אלא גם להיבט החזותי והאסתטי של הפריטים אשר בדרך כלל מוצאים את דרכם אל חללי התצוגה. דומה שבחירות האוצרים במוזיאונים יהודיים ברחבי העולם, מושפעות מתפיסות של יופי וסגנון, וגם משלמוּת הפריטים ומצב ההשתמרות שלהם. ייתכן שתפיסות אלו השפיעו גם על המוזיאון שלנו, ועל כן לאורך השנים נשארו במחסנים פריטים שלכאורה אינם עומדים באמות המידה האסתטיות המקובלות.
בחלל תצוגה זה זכו לראות אור פריטים רבים מאוסף המוזיאון, שבמבט ראשון עשויים להיתפס מעט שונים וחריגים. המבקרים מוזמנים להתגבר על תחושת ההסתייגות אשר עלולות לעלות במפגש עם פריטים שבורים ופגומים, לעתים מוגזמים ואף מוזרים, לפתוח את לבם וללמוד, דווקא באמצעותם, על יהדות איטליה ועל אוסף המוזיאון. פריטים אלה מעולם לא קיבלו הזדמנות לספר את סיפורם, ומתוך כך גם לא את סיפור הקהילה שממנה באו או האנשים שאותם הם שירתו בעבר. הצגתם לעיני כול מחדשת לנו משהו הן על בעליהם המקוריים וקהילותיהם והן על אוסף המוזיאון.
איסוף, אוסף, אסופּה
אוסף המוזיאון החל את דרכו במבצע ההצלה של התרבות החומרית של יהדות איטליה, בניצוחו של שלמה אוּמבֶּרטו נכון, שפעל באמצע המאה הקודמת בשיתוף עם נציגי הקהילות ונציגי משרדים ממשלתיים בישראל ובאיטליה. משימתו של נכון הייתה להציל חפצים של קהילות יהודי איטליה ולהשיבם לשימוש. בעקבות שינויים באופי הקהילות, המעבר לערים הגדולות ובעיקר הפגיעה הקשה שספגו הקהילות במלחמת העולם השנייה - רבות מהן הצטמצמו או חדלו מלהתקיים. במבצע ההצלה הובאו לישראל שלושים ושמונה ארונות קודש מאיטליה וכן תכולתם של כמה בתי כנסת. החפצים שהובאו ארצה זכו לבית קבע ולחיים חדשים. קצתם נמסרו לבית הכנסת האיטלקי בירושלים, ואחרים לבתי כנסת ולקהילות ברחבי המדינה. לאורך השנים נוספו לָאוסף תשמישי קדושה ומצווה וחפצים אחרים שנשלחו ארצה מקהילות באיטליה ומאנשים פרטיים, אשר ראו באוסף המוזיאון מקום ראוי לשמירת סיפוריהם וזיכרונותיהם.
בחלל זה נקרית לפנינו ההזדמנות להתוודע למהותו של האוסף ולשאול שאלות לגביו: כיצד החל להיווצר ומה הייתה מטרתו? האם הוא מייצג קהילות מסוימות או את יהדות איטליה כולה? האם פעולת האיסוף מתוכננת או אקראית? על פי אילו אמות מידה נקבע אם פריט מסוים ייכלל באוסף המוזיאון?
התערוכה רב הנסתר על הגלוי עוסקת במסע של חיפוש, גילוי ושאילת שאלות על ידי חשיפת מגוון פריטים מאוסף המוזיאון והצגתם. השאלות שמתעוררות לאורך התערוכה הן רק חלק מתהליך למידה שאינו פוסק לעולם.
שלמה אוּמבֶּרטו נכון – איש של חזון (נכתב בסיוע בני משפחתו)
שלמה אוּמבֶּרטו נכון נולד בשנת 1905 למשפחה ספרדית שומרת מסורת בעיר ליוורנו שבאיטליה. שלא כמו ערים אחרות באיטליה, שבהן יהודים חיו בגטאות, בליוורנו, שהייתה בה קהילה יהודית כבר מסוף המאה השש עשרה, הורשו היהודים להתגורר ברחבי העיר כאזרחים חופשיים. הפעילות היהודית בעיר הייתה ענפה ותוססת וכללה בית דפוס יהודי, בית מדרש לרבנים וכמה בתי כנסת פעילים.
הוריו של נכון הנחילו לו את אהבתו ליהדות, ואף ששלחו אותו ללמוד בבית ספר כללי, כבר מילדותו הוא למד עם רבנים בשיעורים פרטיים לימודי קודש ועברית. בגיל שמונה עשרה הוא הקים מועדון תרבות יהודית ושנה לאחר מכן, בשנת 1924, היה ממארגני כינוס ציוני בליוורנו, בהשתתפות קהל מגוון שבא מקהילות יהודיות ברחבי איטליה.
במהלך לימודיו האקדמיים באוניברסיטת בוקוני שבמילאנו, היה נכון הרוח החיה במועדון הסטודנטים היהודים, ובסיום לימודיו, בגיל עשרים ושלוש, התמנה לתפקיד המזכיר הכללי של הפדרציה הציונית האיטלקית, ולימים נעשה סגן הנשיא שלה. בשנות עבודתו בפדרציה, שנמשכו עד עלייתו ארצה בשנת 1939, הוא שימש למשך כמה שנים כעורך השבועון ישראל, ועמד בקשר עם ראשי הציונות באירופה, נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין, חיים וייצמן ונחום גולדמן. הוא העביר להם דוחות על המצב באיטליה הפשיסטית, על התמורות באקלים המדיני ועל השלכותיהן. בין השנים 1931–1939 השתתף נכון בכל הקונגרסים הציוניים כציר מטעם הפדרציה האיטלקית.
בשנת 1939 עלה נכון, יחד עם אשתו, אניטה לבית לוי, בתם הבכורה לאה, ואמו, לארץ ישראל. המשפחה התיישבה תחילה בתל אביב, שם נולדה בתם השנייה שמחה, ובשנת 1945 השתקעה בירושלים. בשנותיו הראשונות בארץ מילא נכון שליחויות שונות מטעם קרן היסוד בארצות אירופה, בצפון אפריקה ובקונגו הבלגית. בשנת 1945, עוד לפני תום מלחמת העולם, יצא לשליחות של שנתיים כנציג הסוכנות היהודית באיטליה. במהלך שליחות זו פעל רבות לחיזוקן של הקהילות שנהרסו במלחמה, עזר בארגון מחדש של התנועה הציונית באיטליה, וסייע לאגודת 'המרכז לגולה' בהקמת מרכזי הכשרה לפליטים ואספקת מזון עבורם על ידי אונרר"א והג'וינט. תפקידו העיקרי של נכון בשנים אלה היה הקצאת סרטיפיקטים (אשרות עלייה) לגליים לפליטים היהודים מארצות אירופה.
בשנת 1946 הצטרף נכון לסגל מחלקת הארגון של הסוכנות, שם עבד עד צאתו לגמלאות. במסגרת עבודתו במחלקה שימש כמזכיר כל הקונגרסים הציוניים שהתכנסו בירושלים, והיה אחראי מטעם ההסתדרות הציונית על אירוח גדולי המדינאים בעולם בביקוריהם בהר הרצל. נוסף על כך עסק בטיפוח קשרים עם ארגונים יהודיים באיטליה ועם ארגונים של יהודים ספרדים ברחבי העולם. הוא המשיך גם בעבודה פובליציסטית ענֵפה וכתב בעיתונים יהודיים מאות מאמרים, שבהם הביא את דבר ישראל אל קהילות יהודיות ברחבי העולם.
נכון שם לו למטרה להפיץ בישראל את הידע על אוצרות התרבות הייחודיים של יהודי איטליה ומתוקף כך הוא הוציא לאור פרסומים רבים הקשורים לחיי היהודים באיטליה ולתולדותיהם. בין היתר יזם בשנת תשכ"ו הוצאת מהדורה חדשה, מוערת ומבוארת בידי ד"ר דניאל גולדשמידט, למבוא שחיבר שד"ל, שמואל דוד לוצאטו, למחזור כמנהג בני רומה, בלוויית הסברים על ייחודו של נוסח התפילה האיטליאני שנשתמר מתקופת חורבן בית שני וגלות רומי. נוסח זה הוא הנוסח הנוהג בתפילות הנערכות בבית הכנסת שבמבנה הזה, אשר נכון היה מפַּרנסיו שנים רבות. אך גולת הכותרת של עבודתו היהודית הציונית הייתה המפעל להעלאת ארונות קודש ותכולות בתי כנסת מאיטליה לישראל. לדברי נכון, במבצע הצלה זה זכו יהודי איטליה להיות מהראשונים המקיימים את החזון "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שייקבעו בארץ ישראל" (בבלי, מגילה כט). פעילות זו, שנכון יזם והוציא אל הפועל, נמשכה לאורך כעשרים שנה, והפריטים שהביא לארץ מהווים את הבסיס של אוסף המוזיאון. לפיכך מוצגת בתערוכה מחברת הרישום של נכון, שבה מפורטים החפצים שהועלו מאיטליה, לצד מחברות הרישום של מנהלי אוסף המוזיאון לאורך השנים.
שלמה אוּמבֶּרטו נכון היה דמות מעוררת השראה, איש חזון ומעשה, חדור מטרה, נואם בחסד ואיש שיחה, אדם בעל חושים חדים ומחשבה מעמיקה, שכל חריף ורגשות חמים, שניחן ביכולות ארגון וביצוע מובהקות וביכולת לסחוף אחריו אחרים ולעוררם לפעולה. הוא הלך לעולמו בירושלים בכ"א בטבת תשל"ד, 15 בינואר 1974.
מוזיאון יהדות איטליה, שהוקם בשנת 1983, נקרא על שמו מתוך הוקרה לפועלו.