נישואים היו מאז ומעולם גם עסקה שכרוכים בה כסף ומעמד חברתי. יהודי איטליה ייחסו חשיבות רבה למעמד החברתי והכלכלי והקפידו מאוד בכל הנוגע למשפחות שאיתן חיתנו את בניהם ובנותיהם. גם כאן קיבלו סמלי המשפחה תפקיד מעניין. אחד המופעים הנפוצים ביותר של סמלי המשפחה של יהודי איטליה הוא בכתוּבּות. המנהג היה נפוץ עד כדי כך שישנן דוגמאות של כתוּבּות, מאותו בית מלאכה, שהושאר בהן מקום לסמל המשפחה שתרכוש אותן – אם כי לא תמיד היה למשפחות סמל, ויש כתוּבּות שבהן המקום המיועד לו נשאר ריק. לעצם קיומו של הסמל, ואפילו למקומו על הכתוּבּה, יש תפקיד חשוב בסיפור החתונה.
עושר הכתוּבּות האיטלקיות שנשמרו באוספים בארץ ובעולם חושף את התפתחותה של קונבנציה סביב השימוש בסמל המשפחה על כתוּבּות. כאשר סמלי המשפחה של החתן והכלה מופיעים זה לצד זה בראש הכתוּבּה, סמל משפחת החתן נמצא תמיד מצד ימין. במקרים אחרים סמל משפחת החתן מופיע לבדו בראש הכתוּבּה, וסמל משפחת הכלה מיד מתחתיו או בחלקה התחתון של הכתובה. לפעמים מופיע רק סמל המשפחה של החתן. נשאלת השאלה אם מופעים אלו או חריגה מהם נושאים מידע כלשהו, שנסתר מעינינו, על המשפחות ומעמדן בעת החתונה. האם היעדרו של סמל אחת המשפחות מעיד על מעמדה? ומה פירוש הדבר שדווקא סמל משפחת הכלה מופיע מימין וסמל משפחת החתן משמאל? האם סמל המשפחה של כלה לצד הסמל של משפחת בעלה או מיד מתחתיו מעיד על מעמדו הכלכלי או החברתי של אביה? התשובה גם כאן מורכבת, אך בהחלט יש יסוד להניח שלאופן הופעתם של הסמלים יש משמעות כלשהי.
ובכל זאת, אם נדמה לנו שאבותינו התחתנו רק משיקולי נוחוּת, די להתבונן בכמה מהפריטים המוצגים בתערוכה כדי לתקן את הרושם. החתונה נחגגה כאירוע של אהבה ואיחוד בין בני זוג. מנהגים רבים התפתחו סביב החתונה והחלפת המתנות בין המשפחות ובין בני הזוג – בעיקר מתנות של הכלה לחתנה – והם מדגימים כמה מקום יוחד בהסדרת הנישואים גם לרגש ולאהבה.
