​

האמן עמנואלה לוצאטי נולד ב-1921 בעיר גנואה למשפחה יהודית. עם עליית מוסוליני לשלטון, עברה משפחתו לשוויץ, שם למד לוצאטי בבית הספר לאומנות בלוזאן. לוצאטי היה אומן רב-תחומי: צייר, פסל קרמיקה, מעצב תפאורה ותלבושות, מאייר ספרים, תסריטאי של סרטי אנימציה ועוד. הוא השתמש בטכניקות שונות כגון ציור בצבעי פסטל ומים, רישום, הדפסי משי, ליטוגרפיות וקולאז'ים בעלי מרקמים מגוונים. ביצירותיו, ניכרות השפעות של אומנים כמו מרק שאגאל, ז'אן מירו וסול סטיינברג. הוא שאב השראה מהארכיטקטורה האיטלקית, מטקסטיל ומעולם התיאטרון שכה אהב והכיר. באמצעות טכניקת הקולאז', הוא הלביש את הדמויות שלו באלמנטים של תחרה, מוטיבים טיפוסיים של אריגי ברוקד, ניירות דמוי שיש, הנותנים תחושת טקסטורה ומדמים תלבושות של שחקני תיאטרון. ניתן לראות זאת במיוחד בהדפסי פורים בהם אחשוורוש ואסתר מתוארים בלבוש בסגנון מזרחי. לאורך חייו, לוצאטי טיפח לעצמו סגנון ייחודי הניתן לזיהוי בקלות. הוא יצר שילוב של דמיון ומציאות- אלמנטים מציאותיים לעומת המצאות פרי דמיונו של לוצאטי. יש בידיו היכולת לרדת לפרטים ובוא בעת גם לחתור להפשטה ולחופשיות. עבודותיו מצטיינות בצבעוניות עזה, רבגוניות ותיאטרליות. כל אלה יוצרות דמויות קלילות מלאות בהומור ובחן. מעבר לסגנון הנאיבי, מסתתר תחכום רב המצליח להפיח רוח חיה בדמויותיו וליצור עולם מלא פנטזיה. יצירותיו נחשבות לאמנות עממית הפונה לקהל הרחב; מבוגרים וילדים כאחד. ברפרטואר המרשים של לוצאטי קיימת יצירתיות רבה, בין אם בפיסול עבודות קרמיקה לחדרי אוכל וכלה באיור ספרי מתכונים וקלפי טארוט.

בסדרה שהוזמנה אצלו במילאנו בשנות ה-2000, שחלקה מוצגת בחלל זה, לוצאטי יצר הדפסי רשת בנושאים יהודיים שבהם בחר לתאר את חגי ישראל, בתי כנסת עתיקים ואת הגטו בוונציה. דרך סדרה זו, הוא מספק הצצה לעולם היהודי-מסורתי מנקודת המבט שלו. לוצאטי גדל בבית שכיבד את המסורת היהודית ולמרות שלא היה אדם דתי בעצמו תמיד שמר על קשר מיוחד ליהדות ולמסורת. הבחירה בנושאים יהודיים בכמה מעבודותיו יכולה להעיד על הפינה החמה בלב ששמר לוצאטי ליהדות, בין אם דרך איור כתובות חתונה, עיצוב חלונות ויטראז' לבית כנסת, פיסול קבוצות רבנים, ושלל עבודות בעלי מוטיבים מסורתיים.  לעומת ציוריו הססגוניים יותר, לעיתים כאשר לוצאטי מתאר נושאים דתיים, הוא בוחר להשתמש בצבעים חום, כחול ושחור שיש בהם גוון של רצינות התואם את העולם הרבני. ניתן לראות זאת במיוחד בהדפסים של "ראש השנה", "חנוכה" ו"פסח", בהן הדמויות הרבניות מתוארות בגוונים אלה. דרך התבוננות בעבודות המוצגות בחלל, נחשפת פרשנותו האישית של לוצאטי למשמעות החגים וניתנת האפשרות לדמיין כיצד היו נראים בעיניי רוחו חגי ישראל. באמצעות יצירות אלו, לוצאטי מצליח להעביר בצורה אינטליגנטית את מהות החגים עבור רובנו: אחדות, זמן איכות עם המשפחה, חגיגיות, שמחה, תחושת שייכות וקשר ליהדות. בבחירתו לתאר את חגי ישראל, לוצאטי למעשה נותן מקום מרכזי למעגל השנה היהודי ומכיר בחשיבותו כמרכיב מהותי של הזהות היהודית.

​

​

 

​