יהודי איטליה לא היו היחידים שאימצו לעצמם סמלי משפחה, אך באיטליה רווח המנהג בקרב היהודים הרבה יותר מבכל מקום אחר. שתי סיבות גרמו לכך: ראשית, באיטליה, בשל פיצולה לכמה גופים מדיניים, לא התפתחה מערכת כללים לשימוש בסמלי משפחה כפי שהתפתחה בארצות אחרות. באנגליה, למשל, את הרשות להחזיק בסמל משפחה מעניקים עד עצם היום הזה המלך או המלכה, והסמלים נרשמים במרשם מיוחד. הפריווילגיה הזו שמורה ליחידי סגולה, בדרך כלל בני האצולה והמעמד הגבוה. באיטליה לא היו חוקים לשימוש בסמלי משפחה, וכך התאפשר לכל מי שהרגיש חשוב דיו וידו הייתה משגת לאמץ לעצמו סמל. ושנית, יהודי איטליה היו מעורים בסביבתם הנוצרית הרבה יותר מיהודים במקומות אחרים באירופה, והם אימצו לעצמם סמלי משפחה בעיקר מתוך רצון לחקות את סביבתם.
השפעתה של החברה הכללית על יהודי איטליה ניכרת כאן לא רק בעצם אימוץ המנהג אלא גם בעיצוב הסמלים ובתוכנם; ובעוד רבים מסמלי המשפחה של יהודי איטליה שאלו את הייצוגים שלהם מהעולם היהודי, יש בהם גם כאלה שאינם מסגירים את מוצא המשפחה, ואילו היו מנותקים מחפצים בעלי אופי יהודי אפשר שלא היינו מנחשים שהם שייכים דווקא למשפחות יהודיות. יתרה מזו, בהיעדר הסדרה חוקית של נושא סמלי המשפחה באיטליה ובהיעדר רישום מסודר, היו לפעמים כמה משפחות שהיה להן אותו סמל, ומנגד היו משפחות שהחזיקו ביותר מסמל אחד, אם בעקבות מעבר המשפחה לעיר אחרת או בעקבות איחוד של שתי משפחות על ידי נישואים, וגם זה מקשה לפעמים את ייחוסו של כל סמל למשפחה מסוימת.
כך או כך, המנהג להחזיק סמל משפחה נעשה מנהג רווח בקרב יהודי איטליה, והשימוש שלהם בסמלים על גבי החפצים שהניחו אחריהם חושף פעם אחר פעם
שעל אף הכפילויות והשינויים, מעבר לסמליות הייתה לסמלי המשפחה חשיבות חברתית של ממש, והם היו רכיב חשוב בזהות האישית והמשפחתית של בעליהם.
